גזר דין בתיק תפ"ח 33034-05-10

ההליך

הנאשם הורשע לאחר הודאתו במסגרת כתב אישום מתוקן, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

במסגרת ההסדר, התביעה עתרה לעונש מאסר בפועל של ארבע שנים, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט, ואילו ב"כ הנאשם טען חופשי לגבי רכיב העונש.

כתב האישום

בכתב האישום המתוקן, על פיו הורשע הנאשם נטען, כי הנאשם הינו בן משפחתם של הקטינים ס.ע.א. (להלן: "ס.ע."), ס.ס.א. (להלן: "ס.ס.") וי.א. (להלן: "י") (להלן: "השותפים") ומתגורר בשכנות להם בעיר רהט.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, נתגלע סכסוך בין משפחתו של הנאשם לבין מנהל מקרקעי ישראל ביחס לשאלת הבעלות על אדמת "אל-עראקיב", הנמצאת בסמוך לעיר רהט, סכסוך אשר בין היתר נתברר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרת הסכסוך, ניצב באדמת ''אל-עראקיב" אוהל מחאה.

ביום 16.4.10, החליט הנאשם להצית טרקטורים השייכים למנהל מקרקעי ישראל, אשר חנו בשטח אדמת "אל - עראקיב". בהמשך לכך, בשעות הערב, הצטייד הנאשם במיכל ריק, בקבוקי זכוכית ובפתילים, על מנת להכין בקבוקי תבערה לצורך שריפת הטרקטורים. בסמוך לשעה 22:00, לאחר שהצטרפו אליו בני משפחה נוספים, הגיעו הנאשם, עימאד ס.ס. וי' ברכב לתחנת הדלק שבאזור התעשייה ברהט. הנאשם ירד מהרכב ומילא את המיכל בחומר דליק מסוג בנזין, וכולם חזרו לאוהל המחאה. לאחר שהנאשם הביע באוהל המחאה את רצונו בפני בני משפחתו לשרוף את הטרקטורים, אמרו לו בני משפחתו שלא יעשה כן, וביטאו כעסם כלפי כוונותיו. לאור זאת, החליט הנאשם להשליך את בקבוקי התבערה לעבר כביש 40, שהוא כביש בין עירוני, הסמוך לישובים להבים ורהט.

לאחר הארוחה, הוציא הנאשם מרכבו של עימאד את מיכל הבנזין, חלוק אדום ורעלות שהביא עימו מבעוד מועד, והציע לשותפים להצטרף אליו ליידוי בקבוקי התבערה, והם הסכימו לכך.

הנאשם והשותפים הכינו 4 בקבוקי תבערה במטרה להשליכם בהמשך אל הכביש. הם צעדו לעבר הכביש כשהנאשם וי' עוטים על פניהם רעלות. הנאשם והשותפים הגיעו לגבעה סמוכה, לנקודת הק"מ ה-197 בכביש. הנאשם וי' התמקמו כשברשותם בקבוקי תבערה ליד הכביש, וס.ס. וס.ע. התמקמו בנקודת תצפית על מנת להזהירם מפני הגעת בני משפחה או משטרה לאזור. בסמוך לחצות, הצית הנאשם את ארבעת בקבוקי התבערה. הנאשם השליך 3 בקבוקי תבערה לכביש, וי' השליך בקבוק תבערה, אולם דלק שנזל מהבקבוק על מכנסיו החל לבעור. הבקבוק נפל מידו של י' והנאשם אחז בבקבוק והשליכו לכביש, והכל מתוך כוונה לפגוע בנוסעים בכביש או בכלי התחבורה או לסכן את בטיחותם, וזאת כאשר ס.ע וס.ס. מתצפתים על האזור. אותה שעה חלפו בכביש מס' כלי רכב אשר לא נפגעו מבקבוקי התבערה.

 הנאשם היה במעצר מיום 28.4.2010 ועד ה - 23.2.2011.

ביחס לסעיף 13 לעובדות כתב האישום, בו הודה הנאשם, צוין, כי הנאשם אחז בבקבוק והשליכו לכביש, והכל מתוך כוונה לפגוע בנוסעים בכביש או בכלי תחבורה, או לסכן את בטיחותם.

לטענת ב"כ הנאשם,  הודה הנאשם  בכוונה לסכן את ביטחונם של אנשים בכביש אך לא בכוונה לפגוע בנתיב תחבורה או בנוסעים. בסעיף יש חלופות, והוא לא מודה שרצה לפגוע באנשים אלא בכוונה לסכן את בטיחותם. איש לא נפגע ולא נגרם נזק.

בתגובה אמר הנאשם כי הוא מודה שהשליך את בקבוקי התבערה, מתוך כוונה לסכן את בטיחות הנוסעים בכביש, אם כי כפי שאמר בא כוחו, הודעתו אינה מתייחסת לחלופות האחרות בכוונה לפגוע בנוסעים בכביש או בכלי תחבורה}.

תסקיר שירות המבחן

על פי האמור בתסקיר, הנאשם בן 25, נשוי ואב לילד בן 5, בכור למשפחה המונה 10 ילדים, עובד עם אביו בעסק משפחתי לייבוא מוצרי מזון, כאשר משנת 2004 ועד ליום מעצרו, עבד במקביל כמנהל משחטת עופות באשדוד. הנאשם שוהה בחלופת מעצר באשדוד יחד עם אשתו, כאשר בנו נותר לגור עם הוריו ברהט. לדבריו, ביצע את העבירה לאור חילוקי דעות בין משפחת מוצאו למנהל מקרקעי ישראל לגבי שטחים בבעלות משפחתו לגביהן יש חילוקי דעות עם המנהל, ציין, כי השקיע את כל כספו בבניית ביתו, וכי הוא חי בפחד מתמיד שביתו ייהרס ותוכניותיו ירדו לטמיון.

הנאשם סיפר שתחילה חשב להצית את טרקטור המנהל, כדי למנוע ממנו להרוס את הבית, אך לאחר שמשפחתו כעסה עליו בשל כוונתו זו, נמנע מכך, ובחר לזרוק בקבוקי התבערה כאמצעי מחאה על מנת למנוע הריסת ביתו ולעורר דעת קהל, ללא כוונה לסכן חיי אדם. כיום ציין שהוא מודע לסיכון שבהתנהגותו, מביע על כך חרטה ומצר על הפגיעה בכבוד משפחתו, באשתו ובבנו בשל מעשיו. הנאשם מסר מאוחר יותר, כי ביתו, בית אביו ואחיו נהרס, והם עברו להתגורר בדירתם הפרטית ברהט.

שרות המבחן התרשם שמדובר באדם שניהל אורח חיים נורמטיבי לאורך השנים, רוחש נאמנות למשפחתו המורחבת הגרעינית, תוך ביטויים של קושי רגשי להתמודד עם האפשרות להריסת ביתם ונישולם מאדמה, שהם טוענים לבעלות עליה. עם זאת צוין, כי הנאשם מתקשה להתייחס לחלקים מכשילים בדפוסי התנהגותו. לאור זאת, המליץ שרות המבחן לקחת בשקלול שיקולי הענישה את המניעים הרגשיים מהם פעל ומנגד את חומרת העבירה, ולהטיל עליו מאסר בפועל ועונש מותנה.

הטיעונים לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך ארבע שנים, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי וקנס כספי  גבוה. מדובר בעבירה חמורה שהעונש בצידה הינו 20 שנות מאסר, אשר בנקל עלולה הייתה לגרום לפגיעה בחיי אדם ולטרגדיה של ממש בשל מעשי הנאשם, בה במידה ואחד מבקבוקי התבערה שהושלכו היה פוגע באחד מכלי הרכב שעברו בשעת לילה בכביש הראשי, והיו עלולים להצית את הרכב או לגרום לתאונות ולפגיעה בהיקף רחב. הנאשם ביצע את מעשיו לאחר תכנון והתארגנות עם מספר שותפים, שעה שהצטייד מבעוד מועד במיכל הריק, בבקבוקי זכוכית ופתילים, ולאחר מכן הצטייד גם בבנזין וברעלות, כשהתוכנית המקורית שלו הייתה להשליך בקבוקי תבערה לעבר טרקטורים של מנהל מקרקעי ישראל, ובכך לגרום לנזק לרכוש, זאת כאמצעי מחאה למנוע את הריסת ביתו.

הנאשם עטה על פניו רעלה על מנת שלא יזהו אותו, התמקם על גבעה המהווה מקום אסטרטגי, ממנו ניתן לצפות מהגובה לעבר הכביש, תוך צפייה בכיוון אליו מושלכים בקבוקי התבערה ומציאת מסתור.  לאחר שהנאשם חשף את תוכניתו בפני בני משפחתו, ואלו הביעו מורת רוחם מכך, שדרג את תוכניתו לעבירה חמורה יותר, שנוסף להיותה מסכנת רכוש, הפכה למסכנת חיי אדם.

לטענת ב"כ המאשימה, נגד שלושה קטינים נוספים המעורבים בפרשה הוגש כתב אישום נפרד, נערך הסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום, וביום 10.10.12 נגזר דינם על ידי השופטת ח. סלוטקי, עליו הוחלט בפרקליטות המדינה לערער, לאחר שהקטינים ס.ס. וס.ע נדונו ללא הרשעה לעונש של"צ בהיקף של 300 שעות וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח והקטין י. הורשע ונדון לשל"צ בהיקף של 500 שעות. פסק הדין שניתן בעניינם אינו חלוט, הואיל וטרם חלף מועד הערעור וכן טרם התקבלה תוכנית של"צ, ועל כן, ביקשה ב"כ המאשימה ביקשה לאבחן בין גזרי הדין שניתנו בעניינם של השותפים לענייננו.

לטענת ב"כ המאשימה, קיימת הבחנה מהותית בין הנאשם ליתר השותפים שנדונו, הואיל ומדובר בקטינים בגילאי 14, 14 ושמונה חודשים ו-16 ושמונה חודשים, כאשר לעומתם, הנאשם היה במועד האירוע בן 23 ותשעה חודשים, נשוי ואב לילד. חלקו של הנאשם כיוזם האירוע היה דומיננטי, הוא זה שבפועל השליך את בקבוקי התבערה - שלושה במספר לעבר הכביש, ואילו קטין אחר השליך בקבוק תבערה נוסף בעוד שני הקטינים האחרים תצפתו, אף שהקטין האחר לא הודה בכך ולא הורשע בכך. לכל אחד מהמשתתפים באירוע היה תפקיד, כאשר שניים מהשותפים תצפתו על מנת להזהיר את הנאשם ואחר שהיה עימו, שיוכלו לברוח בזמן.

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי מעשיו של הנאשם מלמדים שמדובר באדם חסר שליטה ומשולל כל רסן, שכן אין מדובר בעבירה רגעית, ספונטאנית בלהט הסכסוך, אלא במעשים מתוכננים שנעשו חרף ניסיונות משפחתו להניא אותו מלהוציאם לפועל. הנאשם לא הבין את חומרת מעשיו וביצע עבירה חמורה יותר.

עוד הוסיפה ב"כ המאשימה, כי כעולה מהתסקיר שהוגש בעניינו, העבירות שביצע הנאשם מבטאות את קשייו להתמודד באופן בוגר עם החלטות של הממסד, וכן, כי על הנאשם להתייחס לחלקים המכשילים בדפוסי התנהגותו. כמו כן, הנאשם שלל בפניהם בעייתיות או נזקקות טיפולית. כאשר בשקלול הנסיבות, המליץ שרות המבחן, בשקלול כל הנסיבות, להחמיר בעונשו של הנאשם. כמו כן, הנאשם טען בפני שרות המבחן כי לא הייתה לו כוונה לסכן חיי אדם, והדבר מלמד כי אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו ומלמד כי קיימת בעייתיות בדפוסי התנהגותו. הנימוק של הנאשם, כי עשה כן לאות מחאה, אינו יכול להוות נימוק לקולא, ואין מקום להכשיר פעילות עבריינית, בנטילת החוק לידיו באופן שמסכן חיי אדם, שעה שהוא מרגיש נפגע מהחלטות שנתקבלו על פי דין על ידי המדינה. לאור זאת, טענה ב"כ המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש משמעותי שירתיע הן את הנאשם והן את הציבור כולו. סכסוכי הקרקעות בין מנהל מקרקעי ישראל לבין הבדואים, הינם סכסוכים נפוצים במדינת ישראל, אשר עדיין מתנהלים לגביהם הליכים משפטיים בבתי המשפט, ועל בית המשפט לשדר מסר לציבור, כי מי שיפעל כך, ישלם מחיר כבד, כאשר הקלה בעונשו של הנאשם עלולה לשדר מסר לא נכון לציבור. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה, כי עונש של 4 שנות מאסר הינו עונש המקל עם הנאשם, זאת בשים לב לעברו הפלילי הנקי.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי בלי להקל ראש בעבירות המיוחסות לנאשם, יש להימנע מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, ויש להסתפק בתקופת מעצרו עד כה -כתשעה חודשים, וכן להטיל עליו מאסר על תנאי ארוך ומשמעותי וקנס כספי משמעותי.

לדבריו, יש להתחשב במצב הנפשי בו היה נתון הנאשם, בעת שהגיעו טרקטורים של מנהל מקרקעי ישראל על מנת להרוס את ביתו. במועד האירוע, היה הנאשם בן 23 וחצי נשוי ואב לילד, נעדר עבר פלילי, אשר מעולם לא הסתבך עם החוק, בכור במשפחה מכובדת המונה עשרה ילדים, סיים 9 שנות לימוד ופנה לסייע בפרנסת המשפחה, כאשר עד ליום מעצרו, עבד מבוקר עד ליל וניהל אורח חיים נורמטיבי.